מלחמתה של פ.
לק״י
מאז ומתמיד ידעה פ' שדרכה היא הצודקת.כשהפכה לאם,ניצחונה כבר היה מובטח כשהוכתרה בגאווה מפ' האלמונית לאם הפולנייה.שכן ידועה העובדה- האם הפולנייה היא כבר תופעה.ואל יצקצקו המפקפקים ,ידעו גם הם כי גם באימם ובכל אם יהודיה שורה בדומה לשכינה,הפולנייה.
אחת מהגישות המעניינות היא כיצד אם פולנייה מתמודדת עם רווקות ילדיה.ישנן כמה גישות לתקוף את הבעייה.הראשונה להתייחס לכך כאל מחלה חולפת, כמו הצטננות.ואין דבר העומד בפני יכולת הריפוי של מרק חם.גם אם הילד בן שלושים פלוס ויש לו חום גבוה....תשתה,חמודי,תשתה -שכן בקרוב תתחתן.
גם אם לא ניכרת השפעת המרק מייד,היא בוודאי תהיה בשנה הקרובה.סופרת היא את הימים,החודשים עד לסגירת השנה.השנה העברית, כמובן, למי שתהה. בשלב זה עדיין ממלאת את פיה במים.או תה,תלוי בשעה.
כאשר שיטה זו לא עוזרת יש את גישת הפולנייה הקלאסית.אני כבר מבוגרת, ולא יודעת כמה זמן נשאר לי לחיות.אני רוצה לראות אותך בחופה.ומיד מוסיפה לתפריט,גם את הנכד הראשון ,אם אפשר.מה שנקרא- לחץ פיזי מתון.אם אותה האם, אכן חולה ואינה בקו הבריאות-קלף זה מוצג לאור לעיתים קרובות.כל נסיונות הסבר נדחים על הסף.אצלה,המטרה מקדשת את האמצעים.
וכשאני אומר אמצעים, אנו מגיעים לגישה הבאה- שליחי מצווה.רבים הם הקופצים על מצווה זו.בידם כבר ציטטות חכמים: שאין אדם שלם בלא אישה,ועל האדם לחזר אחר האישה, כי כך דרך העולם לחזר אחר האבידה ועוד כהנה וכהנה במעלת הנישואין,ועוד היד נטויה .
כאשר הם נשאלים שאלה אחת הם נאלמים דום.תוכן השאלה הוא:האם יש לכם משהו להציע? אז מתחילה סדרה של התכווציות והעוויות המפיקות בסוף את התשובה – לא....בשלב זה הם משרבבים ברכה והצלחה, מסננים תירוץ קלוש ואצים לדרכם.
אחרים, הם הנוקטים גישה יותר אקטיבית ומציעים הצעה בשליפה מהמותן.בלי לשאול הרבה שאלות על המיועדת,בלי לברר פרטים.כאשר אותו הרווק שולל את ההצעה,בין אם הספיק לפגוש את המיועדת או לא,הם מייד מדווחים לאם הפולנייה.תדעי לך,ובמבט מלא משמעות וכחכוח קל,אומרים: ניסינו...הוא לא רציני! הוא בררן!!! אם היית מולו היית אומר:"...בוודאי שאני בררן.כל אדם הוא כזה.הוא בוחר לעצמו את מה שהכי טוב עבורו.לא עבור מישהו אחר״.כמובן,זה אחד מסוג המשפטים שבאותו רגע אין סיכוי שהיית אומר..היית עסוק בלהיות בהלם..
האם הפולנייה אחרי כל דיווח כזה, יוצאת ערוכה למלחמה עם כל האלטילריה, כולל את מה יגידו השכנים.כאשר היא נוחלת אכזבה, תמיד אפשר לשלוף את: אני חולה...אין הרבה זמן לחיות...וכו'.קלף מנצח לכל הדעות.
רגע,רגע ...עוד לא סיימנו עם השליחי מצווה.כאשר נגמרו האנשים המרוחקים,מסוג האנשים שבימים כתקנם ,מסתכמים היחסים בשלום מהיר,השליחים הבאים הם החברים הנשואים.
בהתחלה, יש התייחסות אליהם בגוף שלישי.תראה, איך משה נשוי באושר ויש לו כבר ארבעה ילדים.ראית את דוד ?הגדול שלו עוד מעט בר מצווה...וכשזה לא עוזר,הם מצוותים למשימה.
פתאום אתה מקבל שיחה מחבר, שמאז שהתחתן לא מצא זמן להתקשר.וגבות עיניך מתרוממות בפליאה.
היי,מה קורה?
ברוך השם,הכל בסדר.מה איתך?
גם אני ,ברוך השם.
משהו חדש ? כבר הרבה זמן לא דיברנו.
כן,אתה יודע איך זה עסוקים,האישה והילדים.
לא,אני לא יודע...
לא משנה,תשמע יש חברה לאישתי.קח פרטים.
הרעיון לכשלעצמו נשמע טוב,עד שאתה דוחק אותו לפינה, ומגלה שאמא שלך כבר שוחחה איתו.ואפילו תחקרה אותו, על איך חבר כל כך טוב של הבן שלה לא דואג לו.והפעילה עליו סחיטה רגשית,שכן היא כבר לא מרגישה טוב לאחרונה, ואת ההמשך אתם מכירים.
אז אתה מוצא את עצמך בפגישה, שלאחריה אתה מבטיח לעצמך למחוק מהזיכרון של הטלפון את החבר שלך...
ברגעים כאלה ,אתה פשוט רוצה קצת פסק זמן מהעולם,מהחיים,מהאנשים הסובבים אותך ומהנבירה האין סופית בחייך.
הכל מתנקז לנקודה אחת.נשוי או לא נשוי.
כל ההישגים בחייך עד כה,הלימודים שאתה לומד ולמדת,תכונות האופי שלך,כל מה שמייצג אותך כאדם נעלם.נשוי או לא נשוי.
ומגיע הזמן לומר לאמא,יש אדון עולם.נכון, קשה זיווגו של אדם כמו קריעת ים סוף,אבל למה את מרגישה צורך לממש אותו.אם יש תלונות,אז תשלחי תפילה למזכירות של מעלה.אני בטוח שהיא תתקבל בשמחה.
כי למעשה אין לאן לברוח אלא אל הקב"ה.לבקש ממנו כמו שביקשת לאורך כל השנים להיות נשוי.ולא להתייאש גם אם השנים חולפות ושיער כסף נשזר בראשך.להוריד מעליך את אות הקין.לנטרל את שיחות החולין מאחרי גבך.כי אין לאן באמת לברוח.
ניסיתי.תאמינו לי.גם בקצה השני של יבשת העולם, אתה נשאל אותה שאלה.האם אתה נשוי?
כנראה גם להם יש אמא פולנייה...
