עוגת יום הולדת
בס"ד
בילדותי היה יום ההולדת אחד מהאירועים המרגשים בשנה.חוץ מהחגים כמובן.אבל זה נושא אחר לגמרי.זה היה סוג של טקס במהלכו כולם באים.הפתעות.מתנות.בלונים.מסביב שמחים בשבילך.לעיתים זה מלווה בריקוד אומנתי במעגלים,כתר על הראש ובהנפת כיסא.מעלה מטה.כבר אז פיתחתי עמידות להקאות.חשוב מאד לריקודים אחר החופה במהלכו מניפים את החתן,בדרך כלל על מפת שולחן מהאולם...אז איפה היינו,כן ימי הולדת בילדות.אירוע מענג.אז, אין התלבטות.מספר הנרות על גבי העוגה במלואו.נרות דולקים במלוא תפארתם.חיוכים מכל עבר.הרי עדיין לא עברת לדו ספרתי.כשאתה מחליף בפעם הראשונה,אין זה מפתיע.יש לכך פתרונות יצירתיים,נרות בצורה מספרית.נרות זעירים וכדו׳.
אך כיום,עם השנים,כשעוברים להם עשורים,הרצון לחשוף את הגיל הולך ודועך.בייחוד כאשר מתווספת תמיד הערה מחמיאה,כמו:״הגעת לגיל,מזל טוב.מה עם חתונה?״.או לרומזים הטקטיים:״נווו??״.אז תבינו למה כבר אני לא כל כך להוט לפרוט את הגיל.יש לכך כמה סיבות.אחת מהן,כאשר אתה מופנה להצעה,מבררים קודם את הגיל.לפני הכל.לא רואים אותך.רואים רק מספר.מספר שנים.כאילו זה מדע מדוייק.מספר מסויים(ראשוני) מתאים למספר מסויים אחר,ותו לא.לא משנה מה תגיד או איך תנסה לשווק את זה.ימים שלמים אתה יכול להקדיש לכך.כלום לא יעזור.קבעונות קשה לשבור.פשוט צריך להמשיך הלאה.לשנות מפני השלום, אין פה טעם.האמת תצא החוצה.אז מה שנותר זה לחייך בנימוס ולדחות הצעות שלא קשורות.בנחרצות אך ברגישות.בסופו של דבר כולנו מדורגים במספרים.איך אנו מתנהלים,איך מדברים.כולם מקבלים ציונים.מספרים.וההצעות תמיד הן קשורות וסובבות סביב הגיל.פעם אתה עדיף או מועדף ופעם אתה מופלה.יותר מפעם אחת.
עוד שנה עברה.ראש שנה אישי-פרטני.ולעיתים עולה לה השאלה הטורדנית.מזמזמת באוזן:איך להמשיך לשרוד למרות הכל ועם הכל?אין נוסחה פלאית.אפשר כמובן להתעלם,פשוט לא לחשוב על זה.כמו שאמר מישהו פעם: גיל זה רק מספר.אבל לא עבורי.יש לזה לא מעט נגזרות.הנה עוד פעם מתמטיקה.טוב,אני מודה גם לה יש קשר לחיינו.אך לאן גלשנו היינו בשמחת יום ההולדת.לאחר הפעלת הקבינט.התקבלו המסקנות:אז השנה בלי נרות.קודם לכך הרהרתי אם כדאי אולי נר אחד.רק שיהיה משהו סמלי.בסוף התקבלה ההחלטה שלא כדאי.אז עוגה יש.כובע יום הולדת.לא.עברנו כבר את הגיל.נרות.בלשון רבים.לאאאא....ממש לא.לא חבל על העוגה.כל הקרם יעלם מרוב נרות.גם אם הם ממש קטנים.
רציתי הפעם לגוון.להזמין כמה חברים,אבל זה יצא בשבת.העוגה הייתה חלבית.חלון אפשרויות מצומצם לאכילה.מרוב מחשבות,הרהורים,סעודות שבת,תפילות וסדרי השבת,הנה כבר יצאה השבת.לא מצאנו את הזמן.השבת כבר עברה.חיוכים מאולצים.איחולים למחצה.יום ההולדת נגמר.לא הספקתי למצות.לעשות עוד קצת מצוות.לארח אורחים.לצחוק עם חברים.ככה זה יום הולדת בשעון חורף,שבנוסף יוצא גם בשבת.
אך בתוך כל זה מצאתי את הזמן.אמנם לא ארוך אך בכל זאת זמן יקר.זמן חשבון נפש.כל זה למי שמעדיף שלא להתעלם.לקחת את הכל.לספוג פנימה.את מספר השנים שכבר עברו.במבט לאחור.עין בוחנת.סורקת.איפה טעיתי.לא.זה לא יעזור.זו לא הגישה.אין לבכות על משקעי העבר.צער שיכול להוריד אותך רק מטה מטה.להטביע אותך.לגרום לך לבוסס בבוץ.מסוג הדברים שאתה חושב איך יכולתי להגיב בכך וכך.זה לא הולך לשנות את המציאות.אז נסתפק רק בנקודות סיכום.בצורה קרה.מה אפשר לשפר.כמה באמת תלוי בך.כמה אפשר לעשות השתדלות קדימה.להשתדל למעט את הזמן של הלבד.לזכור לחייך בסופו של דבר.לחייך פנימה.לא רק חיוך חיצוני מהסוג שלא מגיע לעיניים.מדליק בר לדוד המלך.נר עבורי.החלטתי לתת לעצמי לפרוח באלפי גווני האביב.חייכתי לעצמי ופרסתי לעצמי מן העוגה.פרוסה מכובדת.גם בשביל אלו שלא באו.
יום ההולדת הגיע השנה בזמנו.כמו שעון.זה לא מובן מאליו.אני מודה לאל, על עוד שנה שסייע בעדי לצלוח.זה יום של הודיה.יום שאפשר להגיע בו למעלות רוחניות.הכל עניין של פרספקטיבה.אתה יכול לקחת את זה לחיוב,או לשלילה.לשקיעה של מרה שחורה.של עוד שנה עברה.עוד שנה ללא נישואין.עוד שנה בלי ילדים.לכבות את האורות בפנים ולשבת בחושך.לבד.אך אפשר לעומת זאת לראות בכך: שנה של חיוכים.של חברים תומכים.של אפשרויות חדשות.שנה שתאפשר מפגשים חדשים.שנה של הכרה ושמחה בחלקנו.שנחייך שוב מבפנים והחוצה.לתת לאורות בפנים לזרוח.לצאת אל העולם.מזל טוב לכל החוגגים.אתם לעולם לא לבד.יום הולדת שמח וחיוכים.
פינת מעניין ת'סבתא
אצלנו לא חגגו ימי הולדת.תמיד שמענו בבית שרק לפרעה עשו יום הולדת...בשביל מה צריך ימי הולדת? הרי אישה היא תמיד צעירה.לא שואלים אותה בת כמה היא.אל תשכח את זה כשתתחתן בע״ה,בלי עין הרע,בלי נדר.ממש בקרוב...
